תיאור מקרה – טיפול בפחד ממעליות באמצעות EMDR
דרור רופא בן 51 העובד באחד מבתי החולים הגדולים בארץ הגיע לטיפול עקב חרדה ממקומות סגורים. הוא חרד ממעליות, מטוסים ובכלל מקומות קטנים וסגורים. הוא מעדיף שלא לעלות במעליות ואם אין לו ברירה (למשל כאשר נמצא עם קבוצת אנשים) הוא יכנס למעלית אך יסבול ממצוקה קשה אותה הוא מתאמץ מאוד להסתיר. למרות שהוא חוקר בעל שם בתחומו הוא מסרב להציג את עבודות המחקר שלו בכנסים בחו"ל כיוון שאינו רוצה להתמודד עם חרדת הטיסה שלו.
הוא נעזר מעת לעת בטיפול תרופתי ופנה מספר פעמים בעבר לטיפולים פסיכולוגיים. האחרון שבהם היה טיפול קוגנטיבי התנהגותי שעזר לו במקצת אך השפעת הטיפול הלכה והתפוגגה וכיום הוא שוב מוצא את עצמו במצוקה במצבים רבים ומנסה כל העת להתאים את התנהגותו בהתאם לחרדות שמנהלות אותו והתאם לצורך שלו להסתיר המצוקה מעיני אחרים.
במהלך הפגישה הראשונה ניסינו להבין את מקורות החרדה ולקשור אותה לאירועים מעברו. דרור ציין שכילד וכמתבגר לא סבל מחרדות אלו והן החלו רק לאחר שחרורו מהצבא. במהלך שירותו הצבאי כקצין בחטיבת גולני, היה מעורב בפעילויות מבצעיות רבות אך לא ראה קשר בינם ובין החרדה. רק כאשר שאלתי על חוויות שליליות עם מקומות סגורים דרור שחזר אירוע שקרה לו במהלך קורס מכ"ים ואותו לדבריו שכח לחלוטין.
במהלך הקורס נשקו נפל לתוך באר ומפקדו שלח אותו לתוך הבאר להביא את הנשק. כאשר הוא תיאר את הירידה הארוכה לתוך הבאר החשוכה כאשר לא היה ברור לו אם יש עוד שלב לסולם, אם הסולם בטוח, מה עומק הבאר, האם יש מים בבאר וכו' כירידה איטית ומיוסרת מאוד מה גם שלא היה לו פנס. חבריו, מלמעלה האירו לו את הדרך עם פנס ושגרו לעברו תערובת של דברי עידוד ובדיחות על חשבונו. בסופו של דבר הוא הגיע לתחתית הסולם ולמים. הוא ניסה לצלול במטרה לאתר את הנשק אך לא הצליח. מספר פעמים הוא ביקש לעלות אך נאמר לו לנסות עוד מספר צלילות. בסופו של דבר הוא עלה ללא הנשק.
גם העלייה הייתה קשה מאוד מבחינתו בגלל עייפות השרירים לאחר המאמץ והעובדה שהיה רטוב לגמרי. הוא פחד שהוא עלול ליפול ולמצוא את מותו בבאר החשוכה.
להפתעתו הרבה של דרור הוא גילה שעצם הדיבור והשחזור של האירוע הזה קשים לו ביותר למרות שלדבריו הוא לא חשב עליו כבר שנים. הוא ציין שרמת המצוקה אותה הוא חש במהלך הדיבור והחשיבה על האירוע היה 8 בסולם של 0-10.
בפגישה השנייה האירוע הזה עובד בעזרת ה EMDR – דרור הגיב לטיפול במהירות ורמת המצוקה שהוא חש סביב האירוע ירד ל 1 בלבד. הוא חש הקלה רבה והאירוע הפך להיות "מטושטש ומרוחק וכמעט לא מורגש. כאילו שזה קרה בסרט או למישהו אחר".
דרור התבקש להמשיך את שגרת חייו "ללא שיעורי בית והתנסויות יזומות" אך לשים לב כיצד הוא מגיב אם הוא נדרש להכנס למעליות או למקומות סגורים.
בפגישה השלישית דרור תיאר שהוא לא ממש דבק בתוכנית הטיפול אלא חש שהוא יכול להתמודד עם יותר דברים וביוזמתו עלה וירד מספר פעמים במעליות, נכנס לחדרים בבית החולים שבעבר העדיף שלא להכנס אליהם וכו'. כל ההתנסויות האלו עברו ללא לחץ וללא חרדה. כל זאת להפתעתו המוחלטת. בפגישה הזאת התמקדנו בגורמים שונים שיכולים להפעיל את החרדה ובפיתוח דרכי התמודדות איתם.
הפגישה הרביעית יוחדה לנושא הטיסה כיוון שדרור רצה לנסוע עם משפחתו לחופשה בחו"ל.
לפני כשבועיים דרור התקשר לספר שהם נסעו וחזרו והייתה חוויה "מעולה" – הוא לא חש חרדה כלשהי לקראת ובמהלך הטיסות ולא נעזר "בארסנל התרופות העצום שלקחתי איתי".
טיפול זה, כמו רבים אחרים, מדגימים את הקשר בין אירועים טראומטיים או חוויות שליליות שאנו חוווים במהלך חיינו למגוון רחב של בעיות שעלולות להתפתח כתוצאה מהן. פעמים רבות – כאשר מוצאים את המקור הטראומטי – הטיפול מהיר ובעל השפעה דרמטית.
