חשוב לדעת שלא כל רגרסיה או שינוי בהתנהגות "מעיד" על כך שילדכם עבר טראומה. ככלל אתם ההורים מכירים את ילדכם טוב מכל אדם אחר. אנו מציעים לכם לשים לב לסימני מצוקה של הילד או לחלופין לכל שינוי התנהגותי או רגשי ולנסות לברר עם הילד האם חווה איזה אירוע שהיה לו לא נעים/ מפחיד/ מפתיע וכו. הקשבה שקטה ולא נבהלת ועמדה מכבדת ולא שיפוטית כלפי הסיפורים של הילד עשויים לאפשר לו לקבל את התמיכה לה הוא זקוק, ועזרה בעיבוד אירועים שהכבידו והיקשו עליו.
אנו מציעים לכם לשים לב לשינויים הבאים:
– שינוי במצב רוח או בהתנהגות של הילד: בכי, הסתגרות, הצמדות, סירוב ללכת למסגרת
החינוכית או למסגרות אחרות כגון חוגים ואירועים משפחתיים, פחדים שונים, התפרצויות
כעס ואלימות מילולית או פיזית.
– התנהגויות רגרסיביות: חזרה להתנהגויות ילדותיות יותר (חזרה להרטבה, חזרה למוצץ, דרישה לישון במיטת ההורים הצמדות ותגובות בהלה).
– שינויים בהרגלי השינה (ישן יותר/ קושי לישון ויקיצות רבות) והאכילה ביחס לעבר.
– שינויים בתפקוד היומיומי של הילד (בבית, במסגרת החינוכית והחברתית). כולל הימנעות מפעילויות שאהב לעשות קודם לכן.
– קשיי ריכוז, ירידה בלימודים.
– הופעת ביטויים גופניים שלא היו קודם: גמגום, טיקים או מצמוץ, גרוד עור, תלישת שיער או ריסים.
– תלונות על כאבים גופניים לא מוסברים (כאבי ראש, בטן וגפיים)
– התנהגות מינית שאינה תואמת כגון: אוננות רבה וגלויה, נגיעות מיניות בבני משפחה וחברים, צפייה בסרטים פורנוגרפים. לחלופין – בושה מההורה, בקשה שההורה לא ירחץ אותו (בגילאים מאד צעירים כשזה לא תואם לגיל הילד)
– התנהגויות סיכון עצמי, התנהגות אכזרית כלפי בעלי חיים או בני גילו.
– דיווח ישיר של הילד על עצב, יאוש, חרדה, מחשבות מציקות וכו.
כאמור, אם מופיעים אצל ילדכם חלק מהסימנים שפורטו, וכהורים אתם מוטרדים, מומלץ להעזר גם באנשי מקצוע על מנת לברר האם מדובר בתגובות פוסט טראומטיות או אחרות.
