כהורים אנו מצפים שהמסגרת החינוכית תהיה מקום בטוח עבור ילדינו, שצוות המורים יהיה קשוב לצרכים ולמצוקות וידע להגיב בצורה חינוכית ומקדמת להתנהגויות חריגות. למרבה המזל, זהו המצב רוב הזמן וערנות המורים ומסירותם מונעים מצבים לא נעימים רבים עבור הילדים.

עם זאת, לעתים התנהגויות שונות בכיתה ובחצר בית הספר עוברים "מתחת לרדאר" של הצוות החינוכי ולא פעם גם מתרחשים מבלי שההורים יבינו כי ילדם עובר חוויה חריגה, כואבת ובעלת השלכות משמעותיות על חייו בהווה ובעתיד.

סוגי בריונות

המונח בריונות (Bullying) כולל שלושה סוגי התנהגויות:
א. בריונות מילולית שבה נאמרים לילד או נכתבים עליו דברים מרושעים. כך יכולים לקרוא לו בשמות גנאי, להרגיז אותו, להעיר הערות בעלות גוון מיני ולאיים עליו.
ב. בריונות חברתית שבה נעשה מאמץ לפגוע בשמו הטוב של הילד או לפגוע בקשריו החברתיים. לדוגמא: חרם, הפצת שמועות, גילויי השפלה בפרהסיה או אי שיתוף בפעולות כיתתיות או חברתיות.
ג. בריונות גופנית מתייחסת לפגיעה ממשית בגופו או ברכושו של הילד. כך למשל הבריונים יכולים להכות, לירוק, להכשיל ולהפיל את הילד, לגרום נזק לרכושו או לקחת אותו ממנו (בין אם בגלוי או בהסתר).
מעשי הבריונות יתרחשו בדרך כלל במוסד החינוכי או בסביבתו אך לעתים גם בסביבת מגוריו של הילד. כיום מתרחשים מעשי בריונות רבים גם במרחב התקשורתי והוירטואלי – ווטצאפ, פייסבוק וכו'
ילד שהוא קורבן לבריונות עשוי להיות בעל כישורים חברתיים נמוכים יחסית, לא די אסרטיבי ולעתים בעל קושי גופני, התנהגותי או חיצוני. מחקרים מראים, כי ילדים פסיביים שנתפסים על ידי הילדים שסביבם כחלשים יותר וכן ילדים פרובוקטיביים שפעמים רבות יוזמים אינטראקציה שלילית עם סביבתם ובכך מעוררים פחות אהדה ואמפטיה בקרב ילדים אחרים, הם לא אחת קורבנות לבריונות. עם זאת, יש להיזהר מלתייג את הילד הקורבן כאחראי למצבו ובמקביל להדריכו במטרה לשכלל את מיומנויותיו החברתיות.

כיצד יכולים הורים לזהות אם ילדם קורבן להצקות, הטרדות ומעשי בריונות בבית הספר?

הסימנים להיות ילדכם קורבן לבריונות בבית הספר נחלקים לשתי קטגוריות – סימני מצוקה כלליים של ילדים וסימנים ספציפיים.
סימני מצוקה כלליים:
ככלל כל שינוי משמעותי בדפוסי ההתנהגות של ילדכם בין אם באכילה, הרגלי שינה, מצב רוח, יחס ללימודים, התנהגות בבית, ירידה בציונים וכו' דורש התייחסות וניסיון להבין את שורשי השינוי.
סימני מצוקה ספציפיים:
שינוי בדפוסי התנהגות חברתית – חברים אינם באים לשחק איתו והוא אינו הולך לחברים, חוסר רצון וחשש סביב הליכה לבית הספר . התפתחות של חרדה מבית הספר (school phobia) בין אם בשעות הלימודים או סביב פעילויות כיתתיות וחברתיות אחרי שעות הלימודים, מאבד ושוכח דברים בבית הספר (היינו נלקחו ממנו /ה על ידי הבריונים), מראה סימני פגיעה ואלימות (חבורות, פצעים ושטפי דם), במצב רוח רע, עצוב, מתוח או בוכה (או עיניים אדומות), אינו פעיל באינטרנט או בטלפון (אך לעתים נוכח באופן פסיבי לזמן ממושך) ולעתים רחוקות גם דיבור על התאבדות.

מה ניתן לעשות לאחר שזיהיתם שילדכם קורבן לבריונות?

חשוב לזכור שככל שגיל הילד הסובל מבריונות גבוה יותר כך הוא או היא ייטו להכחיש ולהסתיר את הבעיה, וזאת מחשש שהתערבות הורית רק תחמיר אותה. מכאן החשיבות הרבה של זיהוי הסימנים על ידי ההורים והטיפול הרגיש בבעייה. בדרך כלל ילדים קטנים יהיו מוכנים לפתוח ולשתף יותר. בכל מקרה מומלץ לשתף את הילד בדרכי הפעולה שאתם מתכוונים לנקוט תוך שמסבירים לו שהבריונות לא תיפסק מעצמה ללא התערבות חיצונית.
בראש ובראשונה כדאי לפתוח את הנושא עם הילד, לברר מה מציק לו ומה החוויות שלו וההתנסויות בבית הספר ומחוצה לו שגורמות לו למצוקה. יש להבהיר לילד בצורה ברורה שהוא אינו אחראי בשום צורה להתנהגות הבריונית כלפיו ואין לבקר אותו על הדרך בה הוא מגיב לבריונות (פסיביות, תוקפנות, חרדה וכו').
בשלב הבא יש להתייצב נחרצות מאחורי הילד ולפנות לצוות החינוכי והטיפולי בבית הספר ולגייס אותם לפעולה מהירה ויעילה. הילד צריך להרגיש שהוא זוכה לתמיכה רחבה וברורה מכל המבוגרים שסביבו. ההתערבות המשמעותית תבוצע על ידי צוות בית הספר שיבהירו לילדים המעורבים בהתנהגות הבריונית כמו גם לאלו הצופים בה בפסיביות מן הצד שמדובר בהתנהגות לא מקובלת ואסורה בתכלית האיסור
עד שהמצב ישתנה יש ללמד את ילדכם כיצד לשמור ולהגן על עצמו בבית הספר – למשל לזהות מקומות בהם הוא יכול להיות בטוח (ספריה, מזכירות, אב בית) אליהם הוא יכול ללכת כאשר הוא מרגיש מאוים, באופן דומה לוודא שהוא מלווה על ידי תלמיד מבוגר יותר או מבוגר בדרכו לבית הספר ובחזרה הביתה. חשוב לוודא שיש לו מספר טלפון שלכם או של מבוגר אחר שיהיה זמין לו ויסייע לו לפתור בעיות בזמן אמיתי. אבל הכי חשוב זה ליצור עבורו סביבה בטוחה, פתוחה ורגועה בבית ומתן תמיכה חד משמעית אל מול ההתנהגות הבריונית ממנה הוא סובל.
טיפול פסיכולוגי יכול לעזור כמובן הן בהפגת החוויה הטראומטית והן בפיתוח מיומנויות חברתיות חשובות. עם זאת, מוצע כי הטיפול הפסיכולוגי יבוא רק לאחר ההתמודדות בפועל עם נושא הבריונות על מנת להעביר מסר ברור לילד שההתנהגות הבעייתית היא של הפוגעים.

טיפול שניתן סמוך ככל האפשר לאירוע הוא בעל חשיבות מניעתית רבה אצל ילדים, עוד יותר מאשר אצל מבוגרים. הסיבה לכך היא שבשונה ממבוגר, אשר אישיותו ותפיסותיו על עצמו ועל העולם כבר מעוצבות, טראומה המתרחשת בגיל צעיר, עלולה להשפיע על התפתחות מבנה האישיות של הילד. מבנה האישיות, כמו גם תפיסת העצמי ותפיסת הסביבה,מתגבשים בעקבות חוויות הילדות והדרך שבה הילד מבין את החוויות שהוא עובר.