מהי דיסוציאציה (הפרעה ניתוקית)?
תגובה שכיחה לטראומה היא דיסוציאציה. דיסוציאציה היא פגיעה ברצף החוויה (להיפך מאינטגרציה). בזמן של טראומה, דיסוציאציה מסייעת לאדם לעצור את ההצפה הרגשית, וכך לתפקד ולשאת את הקושי עד לבוא העזרה הנפשית והפיזית. במצבים של טראומת ילדות ממושכת ומורכבת, דיסוציאציה הופכת לכשל באינטגרציה שמפריע לתפיסה של הזהות והאישיות ומשנה אותם.
הדיסוציאציה הופכת להיות תגובה הגנתית המחליפה את הפונקציה של ויסות רגשי וגם מונעת את תפקודה. מצד אחד, הדיסוציאציה מסייעת לילד/ה להתרחק מאימת החוויה הטראומטית בעת התרחשותה ולהציג חזות של תפקוד מנטאלי תואם. מצד שני, הדיסוציאציה משבשת את האפשרויות לעבד ולהחלים מהטראומה לאחר שכבר נסתיימה. על כן, היא עלולה לפגוע בהסתגלות ובתפקוד אדפטיבי בטווח הארוך.
כיצד מתפתחת דיסוציאציה?
גורמים ביולוגיים וסביבתיים משפיעים על הפגיעוּת ועל הסיכון לפתח דיסוציאציה. יש אנשים שיש להם נטייה ביולוגית לדיסוציאציה. אצל ילדים צעירים שמוחם עדיין לא מפותח דיו קיימת יכולת מוגבלת לאינטגרציה. תחושת הזהות והאישיות שלהם עדיין לא התגבשה ולכן הם יותר פגיעים ומוּעדים לדיסוציאציה.
במחקרים שנעשו הוכח שילדים שחסרה להם מערכת תמיכה רגשית בזמן שהם עוברים טראומות כרוניות של הזנחה והתעללות עלולים לפתח הפרעות דיסוציאטיביות כרוניות הקשורות לטראומה. בנוסף, למשפחות רבות אין יכולת להתמודד עם תחושות ואירועים קשים ולכן הן אינן מצליחות לראות את המצב ולתת עזרה לילדים שעוברים חוויות מציפות.
מהן הפרעות דיסוציאטיביות?
נשים וגברים שנפגעו מטראומה מורכבת וממושכת מפתחים לעתים הפרעות דיסוציאטיביות. הפרעות אלה הן תוצאה של הפרעה בהתגבשות האינטגרטיבית של האישיות של הילד ושל תחושת הזהות שלו. ההפרעות מושפעות גם משימוש במנגנונים דיסוציאטיבים בבגרות, לאחר שהמציאות הטראומטית הגיעה לקיצה.
כל אישיות היא מערכת דינמית מורכבת, וכמו כל מערכת, מתקיימות בה כל הזמן פעולות ותגובות מתמשכות כאשר חלקי המערכת נמצאים בממשקים שונים, לטוב ולרע.לאנשים הסובלים מהפרעה דיסוציאטיבית מורכבת יש ארגון אישיות שמכיל לפחות שני חלקים המנותקים זה מזה. לכל אחד מהחלקים, יש תגובות, רגשות, מחשבות, תפיסות, תחושות פיזיות והתנהגויות משלו (לפחות במידה מסוימת). בעולם הפנימי של האדם הסובל מההפרעה, מתקיימות אינטראקציות, מודעות או לא מודעות, בין החלקים השונים של האישיות. חלקים מנותקים עשויים להשתלט או להשפיע על האדם כמכלול, במידה רבה או מועטה. חלקים אלו שייכים כולם לאישיות אחת וקיומם המנותק מבטא את אופן הארגון של אותה אישיות. יש לציין שגם אם החלקים נחווים כנפרדים במידה זו או אחרת, הם אינם “אנשים” אחרים או “אישיויות” אחרות.
אנשים עם הפרעות דיסוציאטיביות חשים לעיתים קרובות כאילו הם מחולקים לאנשים שונים, מכיוון שיש להם זיכרונות, מחשבות, רגשות והתנהגויות שהם מרגישים שאינם אופייניים להם ואינם מזוהים עמם; הם לעיתים חשים שהם זרים לעצמם. האישיות שלהם אינה מסוגלת “להעביר הילוך” באופן חלק מדפוס תגובה אחד לאחר. הזהות העצמית ודפוסי התגובה שלהם מתחלפים באופן קיצוני במצבים שונים. מסיבה זו, הם אינם יעילים בפיתוח דרכי התמודדות חדשות ויעילות.
ניתן להבחין בין שני סוגים מרכזיים של הפרעות דיסוציאטיביות:
הפרעה דיסוציאטיבית שאינה מסווגת במקום אחר
Otherwise Specified” DDNOS: “Dissociative Disorder Not
מרבית האנשים שמחפשים עזרה וטיפול להפרעה דיסוציאטיבית סובלים מסוג זה של הפרעה. לאנשים שאובחנו עםDDNOS יש חלק עיקרי אחד של האישיות שמתפקד בחיי היומיום, ומצבי אני המופיעים בזמנים מסויימים שנחוים כ”לא אני”.
הפרעת זהות דיסוציאטיבית (Dissociative Identity Disorder – DID). היא אבחנה של הפרעה נפשית שבה ניתן לזהות יותר מחלק עיקרי אחד המתפקד בחיי היום-יום. ההפרעה ידועה גם בשמות “אישיות מרובת פנים” (Multiple Personality Disorder) ו”פיצול אישיות” (בעיקר בספרות, בקולנוע ובשפת הדיבור). קיים לעתים בלבול בין אבחנה זו לבין סכיזופרניה, תופעה שונה לחלוטין ושכיחה בהרבה.