טראומה מינית כמקור להפרעה פוסט טראומטית, הפרעה פוסט טראומטית מורכבת או הפרעה דיסוציאטיבית
טראומה מינית כמקור להפרעה פוסט טראומטית, הפרעה פוסט טראומטית מורכבת או הפרעה דיסוציאטיבית
נפגעים ונפגעות רבים מפתחים בעקבות הפגיעה המינית סוגים שונים של הפרעה-פוסט-טראומטית.
ניתן להבחין בין שני סוגי מצבים עיקריים:
אירועים חד פעמים עלולים לגרום להפרעה פוסט טראומטית, ואילו אירועים טראומטיים מתמשכים עלולים לגרום להתפתחות הפרעה פוסט טראומטית מורכבת ולהפרעות דיסוציאטיביות.
הפרעה פוסט-טראומטית (PTSD)
הפרעה נפשית הנגרמת כתוצאה מחשיפה לאירוע טראומטי; בדרך כלל, אירוע יחיד ומוגדר כמו אונס, פיגוע טרור או שוד מזויין. האירוע מופיע בתוך רצף של חיים נורמאליים; הוא מוגדר בזמן ואפשר לזהות את ההתחלה והסיום שלו. מדובר בחוויה (או חוויות) שלא ניתן להתנגד אליהן, אבל גם אי אפשר להכילן. הנפגע עומד חסר ישע לנוכח כוח חזק ממנו וחווה אימה ואובדן שליטה. האירועים הטראומטיים כרוכים בדרך כלל באיום על החיים, על השלמות הגופנית ו/או השלמות הנפשית, וממוטטים את עולמו של האדם כפי שהוא הכיר אותו עד כה. . האדם שחווה את האירוע הטראומטי נכנס למצב של הלם, חוסר אונים, הצפה רגשית ואף קריסה של המערכות המנטליות.
בזמן החשיפה לאירוע הטראומטי המערכת הנפשית של הנפגע/ת מוצפת בגירויים שאותם היא אינה יכולה להכיל ולעבד. הגירויים הללו נותרים במערכת בצורתם הגולמית והלא מעובדת, ומדי פעם שבים וחודרים למרכז התודעה בצורתם המקורית והלא מעובדת. באופן זה, הנפגע/ת חווה מחדש את האירוע הטראומטי באופן פיזי או נפשי, ממש כאילו הוא קורה שוב ושוב. דימויים, זיכרונות, רעשים וריחות שהיו בפועל בזמן התרחשות הטראומה שבים ותוקפים את הנפגע/ת. החודרנות של המרכיבים הטראומטיים גורמת לסבל רב ולכן הנפגעים מנסים להימנע מכל דבר שעשוי להזכיר להם את האירוע הטראומטי. בדרך זו, נוצר מעגל של חוויות חודרניות מצד אחד והתנהגות של הימנעות מצד שני. מעגל זה הוא לב-לבה של התסמונת-הפוסט-טראומטית, הנקראת בשפה המקצועית:
Post Traumatic Stress Disorder (PTSD)
סימפטומים של התסמונת הפוסט טראומטית:
חודרנות: לאנשים שחוו אירוע טראומטי יש לעתים קרובות סימפטומים חודרניים. מדי פעם הם חווים שוב את הטראומה. הם מרגישים, חווים, חשים, חושבים, ורואים בדמיונם את מה שחוו בעת הטראומה. תחושת הסכנה שהציפה אותם אז מציפה אותם שוב, והם עשויים לחוש חרדה, רצון להימלט, כמו גם זעם כלפי עצמם וכלפי אחרים. תחושות כאלו גורמות לסבל רב. הן מטרידות מאוד ומקשות על הנפגע/ת להתרכז, לישון, לתפקד ולהתנהל ביום-יום.
החודרנות עלולה להתבטא באופנים שונים:
זיכרונות מכאיבים של האירוע הטראומטי – מחשבות, דימויים, תחושות גוף, שהיו באירוע עצמו;
חלומות וסיוטים על האירוע;
הרגשה שהאירוע, או חלקים ממנו, מתרחשים שוב – פלאשבקים;
תחושות מצוקה כתוצאה מחשיפה למשהו שמזכיר את האירוע הטראומטי;
התנהגות משחזרת.
הימנעות: מכיוון שחוויות חודרניות כאלה מקושרות ישירות לטראומה שקרתה, נפגעי הטראומה חשים שוב ושוב בסכנה ומנסים להגן על עצמם. הם נוקטים בפעולות הגנה שונות כדי לא לחוות שוב את האירוע הטראומטי ונמנעים מדברים שעשויים להזכיר את הטראומה.
ההימנעות עלולה להתבטא בפעולות הבאות:
מאמצים לא לחשוב, לא להרגיש או לא לדבר על האירוע הטראומטי;
הימנעות ממקומות, מפעילויות או מאנשים שעשויים להזכיר את האירוע הטראומטי;
קושי לזכור פרטים מהאירוע הטראומטי;
הימנעות מקשרים ומחווית רגשות חזקים באופן כללי;
תחושה של זרות, של מוזרות ושל ניתוק; תחושה של חוסר הנאה מפעילויות שקודם לכן היו מהנות, כמו גם הימנעות מפעילויות כאלה.
לפעמים הנפגע/ת מודעים לכך שהם עושים מאמצים להימנע מדברים שיזכירו להם את הטראומה, ולפעמים אינם מודעים לקשר בין החוויה הטראומטית לבין ההתנהגות שלהם.
כך או כך, ההימנעות עשויה להעניק להם את האשליה, שהם מצליחים להתמודד עם הקושי, ואף לשרת אותם טוב בטווח הקצר. יחד עם זאת, הימנעות לאורך זמן מתקבעת ופוגעת באופן משמעותי באיכות החיים. נוסף על כך, ישנה סבירות גבוהה שבמוקדם או במאוחר הזיכרונות הטראומטיים ישובו להציף ולשבש את חייהם. למרות יעילותה בהתמודדות בטווח הקצר, בטווח הארוך, הימנעות יכולה להחריף את עוצמת הסבל מהחודרנות.
עוררות מוגברת: חוויות החודרנות והניסיונות להימנע מכל מה שעשוי להזכיר את הטראומה מעידות על כך שהאדם חש בסכנה, גם כשאין סכנה מיידית גלויה לעין. החוויה הטראומטית פגעה קשות בתפיסת העולם כמקום טוב ובטוח; היא פגעה באמונה שאנשים אחרים הם לרוב טובים, ובתחושה הנורמלית של “לי זה לא יקרה”. לפיכך, לאחר האירוע הטראומטי, הנפגע/ת חש/ה שהעולם מלא בסכנות ושיש להיות דרוכים ומוכנים בכל רגע למתקפה מחודשת שתגיע. המוכנות התמידית להגיב לסכנה מיידית גורמת לנפגע לעוררות פיזיולוגית ולדריכות נפשית שלא אפיינו אותו קודם לכן. דריכות זו מקשה על התפקוד ולרוב פוגעת בו.
עוררות עלולה להתבטא באופנים הבאים:
קשיים בשינה (קושי להירדם או להישאר ישן).
כעס, רגזנות ו/או התפרצויות זעם.
קושי להתרכז.
בהלה מרעשים חזקים או מהתקרבות פיזית לא צפויה של אדם אחר שמחרידים את הנפגע ו”מקפיצים” אותו.
הסימפטומים של התגובה הפוסט טראומטית הם ניסיון פעיל לארגן את החוויות הטראומטיות מבחינה נפשית ואף לפתור אותן. עם זאת, בהיעדר טיפול נכון, הסימפטומים עצמם יכולים להוביל לקשיים נוספים. למשל, נפגעת המנסה להימנע מלהיזכר בתקיפה המינית עלולה להימנע מכל קשר זוגי או אינטימי. נפגעת אחרת עלולה להימנע מתקשורת עם גברים בכלל ועל כן תתקשה להשתלב במקום עבודה או בלימודים. ההימנעות גוררת לרוב תחושת בדידות ותחושה של שונות חברתית.
מהי פוסט-טראומה מורכבת (C-PTSD)?
טראומה מורכבת (complex trauma) היא טראומה בין אישית הנגרמת על ידי שליטה של אדם בעל כוח בחלש ממנו, ע”י נטיעת אימה וניצול, שחוזרים ונשנים לאורך תקופת זמן ממושכת.
כשהטראומה המורכבת מתרחשת בבגרות – הטראומה מכרסמת במבנה האישיות שכבר עוצב קודם לכן. לעומת זאת, כשהטראומה המורכבת מתרחשת במהלך הילדות – הטראומה מעצבת את האישיות. האישיות של הילד/ה מתגבשת תוך הסתגלות למציאות של האימה וחוסר הישע, כאשר הקיום של הילד/ה מצטמצם למשימות ההישרדות ההכרחיות.
ההתארגנות הנפשית של הנפגע/ת בעקבות טראומה מורכבת משפיעה על מרכיבים שונים של האישיות, עשויה עלולה לשבש תחומי תפקוד נרחבים, ובאה לידי ביטוי באופנים שונים: הפרעה בוויסות רגשי (ביטויים של דיכאון, כעס, זעם, אובדנות ופגיעה עצמית), הפרעה בתודעה (ניתוק, דיסוציאציה), הפרעות זיכרון מיוחדות לטראומה, כמו אמנזיה ואחרות, הפרעה בתפיסת העצמי (חווית עצמי המאופיינת בבושה, באשמה, בשנאה עצמית), תפיסת המתעלל באופן מעוות (התקשרות לתוקף ולדומים לו והזדהות עמו), קשיים ביחסים הבין אישיים (למשל בידוד והסתגרות; קשיים ביצירת קשר ויצירת זוגיות), פגיעה במערכת המנטאלית של מתן משמעות, אמון ואמונה (אובדן אמון, חוסר תוחלת, ייאוש) סומטיזציה (סבל גופני או כאבים ללא ממצא פיזיולוגי) ובעיות רפואיות (הקשורות ישירות לסוג הטראומה שנחוותה או למצב המתח הכרוני.