טיפול בתחושת ריקנות וחוסר מימוש עצמי סיפור מקרה
טיפול בתחושת ריקנות וחוסר מימוש עצמי סיפור מקרה
דנה, בת 56, נשואה ואם לשלושה ילדים בוגרים שעזבו את הבית. היא הגיעה לטיפול בעקבות “תחושת ריקנות בחייה”. דנה שהייתה תלמידה מצטיינת בתיכון ובאוניברסיטה (סיימה בהצטיינות תואר והתמחות במשפטים) בחרה בחירה מודעת להיות אם ורעיה במשרה מלאה, ולאפשר לבן זוגה לממש קריירה מקצועית עשירה ומוצלחת. לאורך השנים היא נהנתה מאוד מתפקידה כאמא והרגישה שזאת הייתה בחירה נכונה שיצרה קשר טוב ומיוחד עם ילדיה ושהיא הייתה “אמא מצוינת”.
ככל שהילדים התבגרו והפכו עצמאיים יותר, היא החלה להרגיש שהיא צריכה למלא את חייה בתוכן נוסף. היא החלה לעבוד במשרה חלקית אבל לא באמת נהנתה מהעבודה ובכלל החלה לחוש עצב ותחושת פספוס שהובילו בהדרגה לדיכאון. במהלך הטיפול, דנה יצרה את החיבור בין ההחלטה שלה לבחור באמהות ולא בקריירה המשפטית לחוויות רבות בילדותה ונערותה שגרמו לה לחשוש מחד מהצטיינות והתבלטות, ומאידך לצורך להיות מושלמת והכי טובה. דפוס זה יצר אצלה חוויות שליליות רבות שכפועל יוצא מהן בחרה כדבריה “להימנע ולברוח מכל מקום שבו הייתי נופלת לתוך הדפוס והאומללות”. גם כאמא שאפה להצטיין וסיפרה בגאווה על העוגות המיוחדות שאפתה, על היותה חברה בוועדי כיתה ובית הספר ובכלל על המעורבות שלה בחיי ילדיה. לתחושתה, היא באמת הייתה אמא “מעולה אם כי לא מושלמת”.
דנה הגיעה לתובנות רבות במהלך הטיפול שעברה והדיכאון נרגע משהו אבל עדיין היא חוותה ריקנות רבה ועדיין חששה מחיפוש אמיתי של “חיים חדשים”. היא לא האמינה ביכולתה לבנות אותם ותחושתה הייתה של “אין לי סיכוי, אולי פעם הייתי שווה משהו אבל היום אני יודעת שזה הכל היה בלוף”.
דנה הופנתה אלי על ידי המטפלת שלה לאחר כשנתיים של טיפול שכאמור הוביל לתובנות ולהקלה. המטרה בהפניה הייתה לנסות לבחון באופן ממוקד ועל פני מספר מוגבל של מפגשי EMDR (שנערכו במקביל להמשך הטיפול הרגיל) את האמירות הפנימיות השליליות בכל הקשור לערך עצמי.
בפגישה הראשונה איתי דנה סיפרה שהיא ובעלה ציינו לאחרונה 33 שנות נישואין ולכבוד האירוע הוא קנה לה טבעת מיוחדת ויפה. מספר ימים אחרי שקיבלה את הטבעת, דנה הלכה לחנות שבה נרכשה והחליפה אותה במספר תכשיטים אותם נתנה לבנותיה ולכלתה. לשאלתי למה עשתה זאת הסבירה שלדעתה “לא מגיע לי את הטבעת, מה כבר עשיתי בחיים שמגיע לי משהו כל כך יקר ויפה?”. דנה סיפרה את סיפור האירוע תוך שהיא ממררת בבכי וניכר שהוא גורם לה למצוקה רבה. לשאלתי, דנה הוסיפה וסיפרה שכמעט כל מתנה שקיבלה בחייה הבוגרים החליפה “במשהו פרקטי” או במשהו שנתנה למישהו אחר. מאחורי דפוס זה הסתתרה אמירה פנימית של חוסר ערך “אני לא שווה כלום אפילו לא מתנה”.
למרות שאמירה זאת התחברה גם למספר אירועים מילדותה, בחרנו דווקא להתמקד באירוע האחרון של החלפת הטבעת. הזיכרון בן החודשיים עורר בה תחושה של עצב עמוק וכאב חזק. במהלך המפגש דנה הזכירה מספר רב של אירועים בהם הפחיתה בערך עצמה, זלזלה בהישגים שהשיגה וחיברה זאת לקולות חיצוניים של אביה ושל אחת מהמפקדות שלה בצבא (בקורס קצינות אותו סיימה בהצטיינות). בשלב זה עלה בה כעס רב ותחושות מועקה חזקות סביב הלב. היא הביעה את הכעס והתסכול שהיו אצורים בה כלפי אביה שהקפיד לדבריה “להקטין אותה כדי שהוא לא יהיה הקטן”, והבינה, שעבורה להצטיין משמעו לפגוע באביה והיום בזכרו של אביה שנפטר לפני מספר שנים.
במפגש השני דנה סיפרה שעבר עליה שבוע סוער ביותר. היא חיפשה ומצאה את כל התעודות שלה מבית הספר והאוניברסיטה כמו גם מהצבא וממקומות וזמנים אחרים, חיפשה באלבומי ילדות ונערות תמונות שלה רוקדת, ותמונות מתנועת הנוער, הצבא, חתונתה ועם ילדיה. אלו הסבו לה אושר רב אבל גם תסכול “כי תמיד לא נתתי לעצמי להיות שמחה ומבסוטה”. בעבודה עם ה – EMDR, ביקשתי ממנה שתעבור בראשה על התעודות והתמונות בהן הסתכלה במהלך השבוע ותבחן מה כל אחת מהן אומרת עליה. תעודה הובילה לזיכרון ותמונה הובילה לחוויה ועם כל אחת מהן היא התמלאה בשמחה ושביעות רצון על הישגיה ויכולותיה. היא סיכמה את המפגש באמירה “שמסתבר שאני בהחלט בסדר”.
בתחילת המפגש השלישי סיפרה שפתחה דף פייסבוק והחלה לחפש חברים וחברות מתקופות שונות בחייה. לתדהמתה היא קיבלה שלל תגובות נלהבות על חידוש הקשר ושקעה בשיחות ארוכות ועמוקות עם חלק מהאנשים, ואף קבעה להפגש עם שתי חברות מהצבא. בשלב זה החלטנו שזאת תהיה הפגישה האחרונה שלנו ושהיא תמשיך בטיפול הרגיל שלה. עם זאת, ביקשתי שנעשה עוד עבודה עם EMDR לחזק את האמת הפנימית החדשה שלה. היא התחברה למשפט “אני אחלה בן אדם” והחלה במסע פנימי לבחון אמירה זאת. בסופו של המסע הייתה שלמה לחלוטין עם האמירה הזאת.