כיצד אדע האם ילדי זקוק לטיפול פסיכולוגי המדריך להורה המודאג

כבר שנים רבות שטיפול פסיכולוגי לא נחשב לדבר שיש להתבייש בו או להסתירו. להיפך, טיפול פסיכולוגי הפך במידה רבה לסמל סטטוס. אם אני מטופל אצל פסיכולוג, אז זה אומר שיש לי כסף, אני מודע לעצמי ואני מספיק בטוח בעצמי כדי לספר על כך. כל זה נכון לעולם המבוגרים שאכן צורך היום יותר טיפולים פסיכולוגיים מבעבר. מאידך, אותם מבוגרים בדיוק מגלים חוסר פתיחות, לעתים קיצוני, כשזה מגיע לילדיהם, כשעולה החשש שהם נקלעו למצוקה נפשית או רגשית.

ממה נובע חוסר הפתיחות של מבוגרים לאפשרות שילדיהם יקבלו עזרה פסיכולוגית?

אחת הסיבות לכך היא ההנחה של ההורים כי הם יכולים להתמודד לבד עם הקשיים של ילדיהם, ולסייע להם בכוחות עצמם. חשוב כמובן שהורים ישקיעו זמן ומאמץ בסיוע לילדיהם להתגבר על קשיים ומצוקות עם זאת, אין ספק שיש בעיות וקשיים שדורשים טיפול או ליווי מקצועי. בנוסף, הורים רבים לא נוטים לייחס משמעויות כבדות משקל לקשיים של ילדיהם. “זה יעבור להם”, “גם אני סבלתי מ…”, “כולם עוברים את זה” ואמירות דומות נוספות משכנעות אותם שאין הכרח לשלוח את הילדים לטיפול פסיכולוגי. גישה זו הינה מוטעית מיסודה, שכן פעמים רבות החוויות השונות שהילד חווה כחלק מהמצוקה שלו ישפיעו לשלילה על הדימוי העצמי ועל בטחונו העצמי כמו גם על האופן שבו סביבתו תופסת אותו ומתייגת אותו. כאשר נעשה תיוג מעין זה תהליך השינוי הרבה יותר קשה, לעתים כמעט בלתי אפשרי. גם החשש מפני סטיגמה שתדבק בילד בקרב חבריו מרתיעה הורים מלשלוח אותו לטיפול. הורים רבים אשר שולחים את ילדיהם לטיפול פסיכולוגי, עושים זאת רק כאשר הם מבינים שכלו כל הקיצין וכי כל הדרכים האחרות לסייע לילד לא הועילו.
שיקול נוסף הוא השיקול הכלכלי. הורים רבים חוששים מהעלות הגבוהה וה”אין-סופית” של הטיפול. חשוב לדעת שישנם היום לא מעט מטפלים העובדים בשיטות ממוקדות, מהירות ויעילות אשר מביאות, בדרך כלל, לשיפור ניכר במצבו של הילד בזמן קצר. טיפולים נותנים בידי הילד וההורים “כלים” שונים ויעילים להתמודדות ובכך גם מונעים התפתחות בעיות וקשיים בהמשך.
בחלק מהבעיות בעיקר אירועים טראומטיים שהילד עבר- ככל שהטיפול יהיה סמוך יותר לאירוע כך ניתן לפתור את הבעיות מהר יותר ולטווח ארוך. הן מהבחינה הכלכלית והן מבחינת התמודדות אפקטיבית עם משברים ואירועים טראומטיים.
אילו בעיות וקשיים מאפיינים ילדים, ועלולים להתפתח למצוקה אמיתית?
• הצורך להסתגל לשינויים או אירועי חיים קשים – כגון פרידה של ההורים, מחלה של בן משפחה, מעבר דירה או מסגרת חינוכית וכו'.
• חשיפה לאירועים טראומטיים כגון: אלימות, תאונת דרכים, מחלה או מוות במשפחה.
• היחסים עם ההורים.
• יחסים עם חברים: למשל קושי ביצירת קשר ו/או שימורו, בדידות, דחייה חברתית, רצון לרצות על חשבון הטובה העצמית, קושי במיומנויות חברתיות וכו'.
• קשיים עם מסגרות חינוכיות: קושי בהתמודדות עם כללים ונהלים, אי מילוי משימות והוראות, אי רצון וחשש ללכת למסגרת החינוך, קשיי פרידה משמעותיים, חרדת בחינות, חרמות, בריונות וכו’.
• קשיים של הילד עם זהותו: עצב, ספקות לגבי העצמי, דימוי עצמי נמוך, זהות מינית, תחושת דחייה וחוסר מסוגלות וכו’.
• פחדים וחרדות כגון: פחדים מבעלי חיים, תהליכים רפואיים וטיפולי שיניים, להשאר לבד, לינה מחוץ לבית, חרדת בחינות ועוד.
לנוכח קשיים אלו ואחרים, אך טבעי שהילד יגיב בצורה רגשית שיכולה לבוא לידי ביטוי בכעס, חרדה, עצב ודיכאון או בבעיות וקשיי התנהגות וירידה בתפקוד במסגרות השונות. פעמים רבות, תגובות אלו הינן נקודתיות והילד ימצא בעצמו את הפתרונות המתאימים לו. עם זאת, לעתים, הילד אינו מצליח למצוא את דרכי ההתמודדות המתאימות וכתוצאה המצב עלול ולהחמיר והוא עלול לסבול ממצוקה משמעותית ומתפקוד לקוי. במצבים אלו יש לשקול סיוע מאיש מקצוע!
איך אדע שילדי זקוק לטיפול?
הורים נבדלים האחד מהשני במידת הקשב והרגישות לילדיהם כמו גם במידת הדאגנות וביכולתם לקרוא סימני מצוקה אצל הילדים. לעתים ההורים יהיו אלו שישימו לב לקושי ולמצוקה ולעתים “האיתות” יבוא ממקום אחר, בדרך כלל מהגן או בית הספר, אך גם קרובי משפחה וחברים יכולים לשים לב לשינויים אצל ילדיכם ולהעיר את תשומת לבכם לכך. חשוב לשים לב לסימני מצוקה כגון:
– שינוי במצב רוח או בהתנהגות של הילד: בכי, הסתגרות, הצמדות, סירוב ללכת למסגרת
החינוכית או למסגרות אחרות כגון חוגים ואירועים משפחתיים, פחדים שונים, התפרצויות
כעס, אלימות מילולית או פיזית.
– רגרסיה – חזרה להתנהגויות ילדותיות יותר (חזרה להרטבה, חזרה למוצץ, הצמדות, תגובות בהלה וירידה בציונים).
– שינויים בהרגלי השינה והאכילה ביחס לעבר.
– שינויים בתפקודו היומיומי (בבית, במסגרת החינוכית והחברתית). כולל הימנעות מפעילויות שאהב לעשות קודם לכן.
– קשיי ריכוז, ירידה בלימודים.
– הופעת ביטויים גופניים שלא היו קודם: גמגום, טיקים או מצמוץ, גרוד עור, תלישת שיער או ריסים.
– התנהגויות והתבטאויות קיצוניות ומוזרות – ממחשבות על התאבדות וכלה באלימות וחוויות מוזרות.
– חשוב לבדוק עד כמה עד כמה הילד חש מאוים ומפוחד מהמצב? עד כמה הוא חש מצוקה או משדר פחד וקושי? ועד כמה השינויים בו משפיעים, משנים ומפריעים בתפקוד המשפחתי (למשל סירוב ללכת לגן או לבית הספר – הילד אמנם רגוע אך שגרת התפקוד של ההורים מופרעת)?
– האם הילד מתעלם או מכחיש מצב שאמור להוות בעיה (למשל גילוי מחלה קשה).

שמתי לב שילדי במצוקה – מה לעשות?

הצעד הראשון הוא לאסוף מידע בעיקר מבית הספר או מהגן. חשוב שתפנו למחנכת או לגננת ותשאלו לגבי התנהגות הילד בשעות שהיא איתו – האם חלו שינויים? האם ישנם סימני מצוקה? כיצד הוא מתפקד במעגלים השונים? האם הוא הביע באוזניה קושי או דיבר על משהו שמציק לו או מטריד אותו?
הצעד השני הוא לדבר עם הילד, להביע את הדאגה שלכם ולשמוע מפיו מה עובר עליו כיצד הוא מרגיש ומתמודד (עצות בנושא כיצד לדבר עם ילדים בלינק)
הצעד השלישי הוא להעריך האם מדובר בבעיה שנכון שתתמודדו איתה במישור ההורות ללא סיוע מקצועי חיצוני. פעמים רבות זו תהיה ההחלטה הנכונה, להתמודד בעזרת כישורי ההורות שלכם ובסיוע מעגלי התמיכה הרגילים שלכם ושל הילד. עצם העובדה שההורים מתגייסים לעזור לכשעצמה מהווה עבור הילד לא מעט פעמים חלק משמעותי בפתרון הקושי – הוא כבר לא לבד במערכה. אם ההתערבות והתמיכה שלכם אינן מביאות בתוך זמן סביר את השינוי והמיוחל או שהמצב הולך ומחמיר, זה הזמן לפנות לסיוע של איש מקצוע.

מהם סוגי הטיפולים הקיימים?

1. טיפול פרטני: הכימיה בין הילד והמטפל חשובה מאוד וכאשר נוצר קשר טיפולי טוב המטפל יוכל בתוך זמן קצר להביא לשינוי משמעותי. לילדים קטנים מאוד הטיפול יכול להתבצע תוך כדי משחק או בנוכחות והשתתפות הורה. טיפולים פרטניים רבים הינם מבית היוצר של הטיפול הדינמי – פסיכואנליטי ומאופיינים במשך זמן ארוך ולעתים בהעדר שקיפות מול ההורים. טיפולים קצרים וממוקדים יותר יהיו בדרך כלל אצל מטפלים מהאסכולה הקוגנטיבית התנהגותית והקצרים, ממוקדים ויעילים ביותר יהיו על פי רוב טיפולים באמצעות EMDR. בשונה מטיפולים פסיכולוגיים רבים המבקשים לחזור אחורה אל העבר, אל הפחדים והחוויות מתחילת החיים, טיפול ב- EMDR הינו קצר מועד, ומתמקד בבעיה נקודתית. אורכו של טיפול כזה הינו 8-12 מפגשים. והוא מקובל כיום כטיפול מוביל ויעיל ביותר.
2. טיפול משפחתי – מומלץ כאשר התנהגותו של הילד או מצוקותיו קשורות ומשפיעות גם על המשפחה.
3. טיפול קבוצתי – טיפול זה יעיל בדרך כלל אצל ילדים בגיל ההתבגרות או בכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי. טיפול זה יעיל יותר לבעיות ממוקדות שבהן מרכיב הלמידה ההדדית והתמיכה הסביבתית מסייעות בתהליך הטיפולי.
4. הדרכת הורים – הדרכת הורים יכולה להיות המרכיב הטיפולי המרכזי ולעתים היחיד בטיפולים הממוקדים בהפרעת התנהגות או בהתנהגות בעייתית ספציפית ( למשל הרטבת לילה). ככל שהילד צעיר יותר כך מרכיב הדרכת ההורים יהיה משמעותי יותר.

האם ישנם טיפולים שאינם טיפולים פסיכולוגיים?

התשובה היא חיובית ובלא מעט מקרים אלו יכולים להועיל מאוד לילד. לא כל בעיה של ילדכם היא בעיה הדורשת “טיפול רגשי”. ישנם מקרים שמצוקה נפשית היא תוצאה של תהליכים שונים (למשל ילד עם קשיי למידה עלול לפתח דימוי עצמי נמוך). בעוד שהטיפול הפסיכולוגי יכול לסייע בשיפור הדימוי העצמי הרי שייתכן מאוד שלימוד מיומנויות ואסטרטגיות למידה יובילו לביצועים טובים יותר בתחום הלימודי, לשיפור ציונים ומכאן גם לשיפור הדימוי העצמי. מטפל מקצועי יוכל לזהות אם מדובר בבעיה המחייבת טיפול פסיכולוגי או שיש להפנות למומחים מתחומים אחרים (ליקויי תקשורת, מיומנויות חברתית, אימון וכו’).

מאיזה גיל אפשר לטפל בילדים?

באופן טבעי טיפול הופך לנוח יותר כאשר הילד יודע להביע את קשייו וללמוד ולהפנים את המסרים הטיפוליים ואת שיטות ההתמודדות. ילדים קטנים מתקשים להביע עצמם ולכן הטיפול המוצע הוא בדרך כלל דרך משחק. הנחת העבודה היא שבמשחק ישנם מרכיבים “סימבוליים” המשקפים את מצוקותיו, חשיבתו והתנהגותו של הילד. המטפל משקף ומפרש את שהוא רואה ובדרך זאת מסייע לילד להתגבר על הקשיים.

דווקא גישת ה- EMDR מאפשרת לנו לטפל בבעיות שנוצרו על רקע טראומטי גם בילדים בגיל צעיר שאינם מדברים או באלו שמסיבות התפתחותיות או גופניות אינם מסוגלים לדבר. במקרים אלו ההורה יכול להושיב את הפעוט על ברכיו ולספר לו את "סיפור האירוע", תוך כדי שהוא מתופף בעדינות על כתפיו או ידיו באופן בילטראלי (לקריאה נוספת ראו טיפול בטראומה בינקות).
יתרונה עצום של השיטה, על פני כל שיטה אחרת, שהיא מתאימה לגילאים צעירים ביותר. עצם הישיבה על ברכי ההורה והחיבוק, מזמינים תמיכה והכלה שהם משמעותיים ביותר לילד שעבר חוויה קשה.

דילוג לתוכן