טיפול בנערה שנפגעה מינית

טיפול בטראומה מינית באמצעות EMDR:  טיפול בנערה שנפגעה מינית

מירב בת 15 הופנתה לטיפול על ידי הוריה. ההורים סיפרו שחודש קודם, מירב המתינה לחברה בגינה הציבורית שליד ביתם בשעת הצהרים. היא הסתכלה בשלושה נערים שעשו פעלולים על אופניים אותם הכירה באופן מעומעם מבית ספר שכן.

בשלב מסוים, התקרב אליה אחד הנערים והתחיל לדבר איתה ובעוד היא עונה לו התקרבו אליה שני הנערים האחרים, חסמו את פיה וגררו אותה באיומים לשטח מוסתר בין שיחים, שם ניסו להפשיט אותה והתחילו להתחכך בה. בואה של חברתה לגינה קטעה את את התקיפה והם נמלטו. בימים הראשונים לאחר הפגיעה, מירב לא ספרה לאיש את אשר קרה. היא נסגרה לשעות ארוכות בחדרה, התקלחה לעתים קרובות ולאורך זמן, הגיבה בבכי ובעצבנות לשאלות כלפיה והתקשתה לישון ולתפקד. לאחר כשבועיים שכנעה אותה חברתה ללספר לאמה את שקרה וכך הגיעו לטיפול.

בשיחה הראשונה סיפרה מירב ש"כל העולם שלה התמוטט…", היא מפחדת להסתובב לבד בחוץ, בוכה הרבה, לא רוצה לפגוש חברות, אין לה תיאבון והיא סובלת מסיוטים וקושי לישון. גם במשך היום היא "מריצה סרטים" בהם היא משחזרת שוב ושוב את מה שקרה. היא מרגישה אשמה וכל הזמן שואלת את עצמה עצמה למה דיברה עם הנער הזה וכיצד נשארה שם שוכבת משותקת וחסרת אונים לזוז.

מירב סירבה בתחילה לטיפול עם אמירה שהיא "מעדיפה להמשיך קדימה ולשכוח מהכל. למה להזכר בדברים מכאיבים?" אך לנוכח העובדה שלא חשה שום הקלה והמצוקה אף החריפה, הסכימה להצעתי לבוא לטיפול קצר וממוקד (עד 10 פגישות) שמטרתו לעזור לה להרגיש טוב יותר, להפסיק את הסרטים בראשה ולמנוע הצפה של הטראומה בעתיד.

בשלוש הפגישות הראשונות, שמעתי ממירב על חייה, על אירועים קשים שעברה אך גם על מקורות של כוח וסיפוק (מירב שחקנית כדורסל מצטיינת ומאוד מקובלת חברתית). דיברנו על האופן שבו אירעה הטראומה, על התגובות שלה שהן שכיחות ונורמליות במצבים אלו לימדתי אותה טכניקות של הרגעה עצמית והרפייה על מנת שתוכל לישון ולחוש יותר רגועה ובטוחה.

לפגישה שתוכננה לעסוק בעיבוד הטראומה, מירב הגיעה מתוחה. ביקשתי ממנה להסתכל על הרגע הקשה ביותר באירוע, לבדוק מה היא חושבת, מרגישה וחשה באותו רגע ולדרג את רמת המצוקה שהזיכרון מעורר בה. מירב תיארה את הרגע בו היא שוכבת על האדמה קפואה ומשותקת. היא אמרה שהמחשבה שמלווה אותה היא "אני חסרת אונים", חשה פחד נוראי בבטן ואמרה שאירוע מציק לה ברמה הגבוהה ביותר – 10.

לאחר מכן ביקשתי ממנה לראות את האירוע כמו בסרט כשאני מפעילה את הגירוי הדו צידי. מירב תיארה לפרטי פרטים את רצף ההתרחשויות בגינה. תוך כדי תיאור נזכרה בפרטים נוספים אותם לא זכרה קודם. ואז, בפעם השלישית בו הסתכלה על החוויה, ראתה את עצמה "בסרט" קמה, ונותנת לנער התוקף בעיטה במפשעה ולאחר כן מכה אותו באגרופיה בפניו עד שהוא מתעלף. בעקבות "הסיום האחר לסרט" היא חשה הקלה מיידית ותחושת המצוקה ירדה. כשביקשתי ממנה לחזור לשוב לרגע הקשה אותו סימנה קודם לכן, היא אמרה שהוא כבר מטושטש ושהתמונה אינה מציקה.

חשוב להבהיר שגם למירב וגם לי היה ברור שהשינוי בעלילה לא התרחש במציאות. עצם היכולת לראות אותו באופן שונה יצר שינוי מיידי בתגובה הרגשית ובתחושת חוסר האונים שחשה קודם לכן.

בעקבות הפגישה הזאת דיווחה מירב על שיפור בהרגשתה, הפלשבקים נעלמו והיא הצליחה לישון שינה טובה ורציפה. במפגש לאחר מכן עשינו עיבוד נוסף של החוויה הטראומטית שהביא לחוויה דומה.

מירב נשארה בטיפול למשך שתי פגישות נוספות בהן עקבנו אחרי השינויים החיוביים. לאחר מכן החליטה להגיש תלונה נגד הנערים התוקפים ואמרה: "עכשיו אני חזקה. אני לא צריכה להסתיר, הבושה שלהם. עכשיו שהם ירגישו מה זה לשכב עם הפנים בבוץ".

דילוג לתוכן